<h1>המכתם — סוכה</h1>
<h2>דף לז.</h2>
[סוכה כ"ט ע"ב] והיבש פסול. פירש רש"י ז"ל משום נוי, דכתיב זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות. ולא נהירא האי טעמא להרב בעל התוספות, דמשום הא לא מיפסל בדיעבד, כדאמרינן [י"א ע"ב] לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר, דאמרינן מאי מצוה מצוה זה אלי ואנוהו. אלא מאי טעמא יבש פסול, משום דאיתקש לולב לאתרוג. ובירושלמי מפרש טעמא משום לא המתים יהללויה. והאי יבש אין לפרש כמו החרצנים והזגים של גוים דאמרינן התם בע"ז [כ"ט ע"ב] לחים אסורין יבשים מותרין, ומפרש בגמרא יבשים לאחר שנים עשר חדש. דקאמר לקמן [ל"ג ע"א] גבי הדס יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלין לחין כשר, אלמא שאין היבשות תלוי בשנים עשר חדש, דהיאך ישתיירו בו עלין לחין לאחר שנים עשר חדש. אלא יבש הוא כי נפרך בצפורן, כדאמרינן גבי אוזן של בכור [בכורות ל"ז ע"א]. והא נמי מחו לה אמוחא, דאין דרך הלולב לבוא לידי כך שיתפרך בצפורן. אלא יבש הוא דכשכופלין העלה לשנים והוא משתבר. ודעת הראב"ד ז"ל שכשהלך כל מראה ירוק שבו ונהפך ללבן הוא היבש שפסול אלא אם כן היה שעת הדחק. ובשעת הדחק נמי כשנוטלין היבש יש שאומרין שמברכין עליו, דהא בגמרא [ל"א ע"ב] מייתי ראיה מאנשי כרכים שהיו מורישין את לולביהן לבניהם. ואם לא היו מברכין עליו מה ראיה יש. וכן דעת רבינו תם ז"ל, וכן מצאנו משמיה דרב (פלטי)[ פלטוי]. אבל דעת הראב"ד ז"ל דאין מברכין עליו. וכתב עוד דביבש רוב השדרה נפסל, ואם יבשו אפילו כל העלין כשר, ובלבד שישתיירו מן הלחין בראשיהן. וכתב עוד בסוף דבריו. ובלבד שתהא התיומת העליונה לחה.
